תיאוריית דאו ג'ונס

תיאוריית דאו (Dow Theory) היא הבסיס לשיטת הניתוח הטכני. התיאוריה בבסיסה נוצרה על ידי צ'ארלס דאו (1851-1902) שייסד יחד עם צמד חבריו, אדוארד ג'ונס וצ'ארלס ברגשטרסר את חברת דאו ג'ונס (1882), אשר מוסיפה להיסחר כיום בבורסה בניו יורק, כחברה ציבורית אך היא נשלטת בפועל על ידי משפחת בנקרופט.
חברת דאו ג'ונס, היא שהוציאה לאור את היומון המוכר, העוסק בחדשות כלכלה ופיננסיים ה- Wall street journal , אשר הופיע לראשונה ב- 8 ביולי 1889.
פן אחר, ידוע לא פחות, של פעילות החברה, הוא פרסומם של עשרות מדדי מניות, וכפי ששמה מרמז, היתה זו חברת דאו ג'ונס שהרכיבה גם את מדד המניות דאו ג'ונס (Dow Jones) המפורסם מאז 1896 ואשר כולל כיום את מניותיהן של 30 חברות ענק הנסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק.
תיאוריית דאו ג'ונס מבוססת על מספר עקרונות (על חלקם נרחיב בהמשך), להלן שני העקרונות הבסיסיים:

הסתמכות על הגרף

בין היתר, התיאוריה מבוססת על העיקרון הבסיסי של הסתמכות על הגרף. המנתחים הטכניים או בקיצור ה"טכנאיים", נעזרים בגרף על מנת לזהות דפוסים ומגמות בעזרתם המנתח הטכני חוזה את התנועות העתידיות בשוק.
לפי תיאוריית דאו, הגרף משקף את כל המידע הרלבנטי לשם השקעה, לכן לשיטת חסידי השיטה, אין צורך להשתמש בנתונים כלכליים ריאליים (נתוני מאקרו-כלכלה, ביחס למניות גם נתונים הנובעים מדוחות עסקיים של החברות וכד') על מנת להעריך את ערכו העתידי של הנכס. הרפים מגלמים בתוכם את כל המידע הרלבנטי לשם השקעה. קרי, את כל הנתונים הכלכלים בפועל, כולל הגורמים שיכולים להשפיע על אותם נתונים כלליים שהעיקרי בהם הוא ציפיות המשקיעים.

עקרון ההיסטוריה שחוזרת על עצמה

עקרון בסיסי נוסף ומשלים, הוא עקרון "ההיסטוריה שחוזרת על עצמה"- מה שהיה הוא שיהיה. בהסתמך על התנהגות ההיסטורית של המחירים ומחזורי המסחר בנכס, ניתן להעריך את המגמות העתידיות של הנכס ביחס לטווחי זמן שונים.
הערה: גם חסידי הגישה הטכני מציבים מגבלות מסיימות על הניתוח הטכני, שהעיקרית והרלבנטית עבור סוחר המט"ח היא ההימנעות מקבלת החלטות ערב פרסום נתונים חשובים הנוגעים למטבע.